אחח. כמה קשה להיות הורה.. כשהם קטנים הדאגה היא בעיקר תפעולית. פיפי, קקי, אכל, שתה, הלך לישון. יש דאגה רגשית אבל הם כל כך קלים לעיצוב שאיכשהוא זה יחסית קל.
כשהם גדלים כל דמעה, כל נפילה, כל דכדוך, כל כעס, כל תסכול חורץ עוד שסע בלב...
אני יודע. סליחה. אני מאמין שהוא יסתדר בסוף אבל בינתיים...
הבוקר נפגשנו בתחנה ליד האופרה אחרי שנסע עם תיאו בטראם. אכל משהו קטן בחדר האוכל. לפחות ישן טוב.
בתכנית היה כתוב שיש מפגש בשמונה ורבע. תכלס כל התלמידים הגיעו כבר בשבע וחצי. את לוח השיבוצים היינו צריכים תרגום כדי להבין. בסופו של דבר ירדן עלה לכיתה לשיעור קלאסי. יסמין הגיעה ושוב הרגיעה. לכולם קשה. כולם לא בכושר. היא תדבר עם לוסיאן המורה. היא דיברה עם תיאו הביישן שיפתח שיחה עם ירדני העוד יותר ביישן.
המון איטלקים כאן. מעט מאוד תלמידים חדשים שחווים מה שירדני חווה.
הלכתי לשבת בקפה מוצארט וניסיתי זאכר טורט, עוגת מוצארט ועוגת תותים. דגימות. לא נפלתי. המוצארט הכי טעימה מהשלוש.
קניתי לו קרואסון וקולה במצוותה של קרן והעברתי דרך יסמין. להורים אסור לעלות למעלה.
בקיצור הוא כבר בשיעור השני. קפיצות וסיבובים... אחרי זה Body Awareness. אחרי זה ניפגש עם יסמין להרגעת הרוחות.
אני יושב במבואה וכותב. נכנס לכאן נער שנראה רקדן אבל מה, עם קביים. חושב כמה מדכא זה שאתה לא יכול לרקוד כשזה מי שאתה.
אני משתדל לשמור על אופטימיות ומשדר קוליות לירדן אבל קשה קשה...
מאוד מעודד אותי לקרוא את התגובות בפייסבוק, אז תמשיכו.
כמה הרהורים על וינה ואוסטרים.
ברכת השלום מכאן היא גרוס קוט שזה בתרגום חופשי "אלוהים גדול". Well...
העישון מותר בכל מקום.
בדירה שאנחנו גרים בה יש חצר פנימית שארומה קבועה של סיגריות מעטרת אותה.
לא בושה לזרוק בדלי סיגריות ברחוב. ראיתי.
הם מאוד נחמדים.
מדברים אנגלית יפה.
נשים יפות.
ברמזורים בתחתית הקופסא שמשמיעה את התקתוקים לעיוורים יש כפתור סודי שמקצר את הרמזור האדום.
כשהולכים ברחוב רוב המבוגרים נראים כאילו כל משא העולם על כתפיהם. הצעירים סבבה.
נראה שארגון וסדר כאן זה ערבוב של גרמניה וישראל. מצד אחד נראה כאילו הם מאורגנים אבל מצד שני התקשורת לא משהו. למשל גם אתמול וגם היום היו אמורות להיות פגישות הכרות אבל... לא.
בקיצור. יצא הבחור אחרי השיעורים. עייף ותפוס אבל נראה שנהנה מהשיעורים. הלכנו עם יסמין לאכול ב vapiano שזה רשת של אוכל איטלקי מהיר. סביר לגמרי...
ירדן הבין את הרעיון של מערכת השעות אבל פתח חזית חדשה בדאגות. מה יהיה עם החלק החברתי ? כולם כבר חברים. למה שידברו איתי. ועוד חזית. מה יהיה עם הלימודים בארץ. וחזית נוספת. מה אני אמור לעשות מהצהריים והלאה ? חיים משעממים.
קשה קשה.
אחרי האוכל הלכנו לרחוב מריה הילפר לנסות לרכוש את שאר הדברים שנותרו. לא ממש מצאנו. אמרנו נחזור לפנימיה. קו 71 המפורסם החליט שלא מתאים לו יותר והקטר קרע צינור. אחרי המתנה של חצי שעה ובהתיעצות עם יסמין ובשילוב עם אפליקצית qando שהיא מצוינת כשהיא עובדת נסענו בדרך אחרת לגמרי.
יצאתי לסופר לקנות לו קצת נשנושים שיהיה לו מה לאכול. אחרת יגווע. נו שוין.
אמר שרוצה לנוח. יצאתי ברגל לחפש את שאר הדברים שרציתי. הלכתי לחנות של יוסי מהסלולר ושאלתי אותו איפה אפשר לקנות מגבות. שלח אותי לחנות של איזה יהודי כמו שהוא אמר. נכנס לחנות . מייד אריאל שואל מה אפשר לעזור. כן המצב קשה בארץ. כן הרבה ישראלים באים אליו. עם ישראל חי.
חזרתי לפנימיה. ירדן ירד לאכול . ינסה ליצור שיחה עם החברים כאן. מקווה שיצליח. הוא מבואס...
אני בינתיים בחדר שלו . הוא כבר אמר שזה מביך שאני כל הזמן מופיע כאן.
חזר אחרי שהתרועע עם חלק מהבנים. לא שש מהמצב. בקושי אכל גם היום. בהוראת קרן יצאנו לכיוון סטארבקס להעלאת המצב רוח. אבל מה ? קו 71 היום לא מגיע לאופרה. נרד לפני ונלך ברגל.
בסטארבקס עצמו כרגיל נחמד ותו לא.
חזרה לפנימיה ? קו 71 עדיין לא פועל. אז שוב תרגלנו את הדרך החלופית.
ירדן בדרך שינן לעצמו : אני חזק. אני אתגבר. אני אעבור את כולם.... מלך.
הגענו לפנימיה. שחרר אותי ועכשיו תורי לספוג את קו 71. רק חצי דרך. להחליף שני טראמים ועוד קצת הליכה. לפי אפליקצית ספירת הצעדים הלכתי היום 17 קילומטר. לא רע. יאללה לילה טוב בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה