מתאקלם ?

הבוקר התעוררתי ממש מוקדם. ירדני ישן עד תשע כמעט. אבל.. הוא חזר. ירדני עם המרץ ושמחת החיים. הוא החליט להתמודד. אתמול היה היום הקשה בחיים שלי, כך הוא אומר.
היום הוא במצב הרוח הרגיל שלו. תענוג.
יצאנו לדרך. למצוא מים מינרלים בלי גז בוינה ניסיתם ? בהצלחה...
נסענו שוב לכיוון המעונות ובחזרה. גילינו שבפינת הרחוב יש סופר גדול שיש בו כל מה שצריך מנשנושים ועד לציוד לאמבטיה.
שמנו פעמינו לכיוון מרכז הקניות scs שכדי להגיע אליו נוסעים בקו U1 עד לתחנתו הסופית Reummenplatz. ביציאה מהתחנה ברחוב Reummenplatz מול בית מספר 2 יש שאטל שיוצא כל 20 דקות בערך לכיוון ה  scs. מובן שהשאטל עמוס ומובן שעמדנו.
אחרי כ 20 דקות מגיעים למרכז ענק בגודל של 7 קניונים ממוצעים בישראל. איקאה בכל צד ועשרה בנינים צמודים בני שני קומות של קניות. וינה נראית קוסמת יותר עכשיו ?...
בקיצור סיבוב באיקאה לרכישת קולבים ושק כביסה וסוללות ומפצל לחשמל. משם ל c&a למכנסיים וחולצה. משם למקדונלדס.
משם לחנות לציוד משרדי. מחברות עטים וכו'. הבחור צריך ללמוד גם, מה נעשה ?
וגולת הכותרת היא כמובן Primark. כמו בכל פעם שמגיעים לחנות הזו התחושה היא של "הנשרים פשטו עם שחר". המון בגדים. המון אנשים. כל מי שבדק איזה בגד זורק אותו חזרה לא מקופל למדפים. המוכרים לא עומדים בקצב. אבל מה ? משתלם. מילאנו מכל טוב ב 96 יורו. שווה. אני מניח שקרן תבקר פה עוד קצת ולכן השתדלתי לרסן את הבחור.
אני כל היום הסתובבתי עם כאב ראש אז ירדני די ירד עלי שאני זקן ושמן וכאלו. עד שהוא היה במצב רוח טוב אני הייתי ככה ככה. מידי פעם ירדני אמר שהוא מפחד שהמצב רוח הטוב לא יחזיק מעמד ככה הרבה זמן. קרן וטל מזריקים לו שיחות מוטיבציה מהארץ. נקווה לטוב.
בדרך חזרה נקרעה השקית של פריימרק ובאוטובוס שוב עמדנו. איזה קוטר...
בחזרה בחדר בסופו של דבר אני די ישנתי וירדן המשיך לשמור על קשר עם הבית ועם החברים בישראל. בסופו של דבר הלכתי לישון בתשע בערב. מזדקן...
מחר יום שבת. עוד לא החלטנו מה עושים.