עדכון מוינה - אין כמו אמא

אחרי שבועיים מורטי עצבים סוף סוף הגיעה המשמרת שלי בוינה.
אמנם כפי שירדן אומר, בלב ובמחשבות הייתי פה כבר מה-3/9, ובכל זאת ספרתי את הדקות...

ביום שישי ארזתי 2 מזוודות ותיק יד, בכל טוב הארץ כולל 40 חבילות במבה קטנות, קוסקוס ואבקת מרק עוף, אביזרי אימון לבלט ועוד שלל מוצרים מהבית עבור הגוזל הגולה. לתוך המזוודות הצלחתי לדחוס גם קצת בגדים עבורי (פחות מחצי מזוודה).

לבקשת ירדני, טל ואני השקענו שעה מחיינו בלהוריד מהקיר בחדרו עשרות רבות של תמונות שצילם ואסף במרוצת השנים על מנת שיוכל להעביר את הקולז׳ הנפלא הזה לחדרו החדש.

לארוחת הערב אליה הצטרפו, מלבד סבתא סימה, גם גל שרון ודורית - הזמנו פיצות...
למרות הכוונה להיכנס למיטה בשעה מוקדמת היה קשה לי להיפרד מהגוזלים האחרים, וכך מצאנו את עצמנו במיטה אחת לא כל כך גדולה ארבעה דובונים (טרללה ללה..).

באחת וחצי התעוררתי, קפה אחרון מבעלי האהוב ולשדה.

למרות ואולי בגלל השבת ושעת הלילה המאוחרת, מעט מידי דיילים ואנשי ביטחון יצרו פקק אנושי. לקח יותר מ-40 דקות לעבור את הצ׳ק אין, רק כדי לגלות שמעכשיו הכניסה לטרקלין דן מחייבת הזמנת "פינוקים" מראש באתר לאומי קארד, ולא פחות חמור: ארומה סגורה בשבת.

נאלצתי להסתפק במיץ תפוזים ומים במחיר מופקע מהבורגר ראנצ׳...

הטיסה עברה בנעימים. עוד לפני שהמטוס התרומם מהמסלול עיני נעצמו... נפקחו מחדש 40 דקות לפני הנחיתה, מספיק זמן כדי להחליף את הסים בנייד לסים מקומי...

למרות שהמטוס הקדים בחצי שעה, ירדן ונהג המונית הישראלי כבר חיכו לי בשדה.
היה מפגש מרגש-לפחות מבחינתי...

נסיעה קצרה לדירה שנמצאת במיקום פצצה, פריקת מזוודות ויוצאים לשתות קפה בסטארבקס - מה שאומר שהוא במצב רוח סביר (אמנם מלא חששות ושופט את ביצועיו לחומרה, אבל לזה אני כבר רגילה...).

שמחתי לראות שהוא כבר מתמצא במרחב, מזהה את המוכרים בחנויות השונות ולפחות בשפת הגוף שלו "השתלב".

מזג האוויר היה נפלא, אבל ירדן היה עייף אז הלכנו ל

נוח. בדרך עצרנו בסופר כדי לקנות חלב לקפה, ירקות לארוחת הערב וקולה לירדני.

אחרי חרופ של שעתיים הערתי אותו... יצאנו לסיבוב במריה הילפרשטראסה.

ברחוב התקיימה הפגנה שקוראת להעמיד לדין מישהו סיני שלא הבנו מיהו.
מרתק לראות איך מתנהלת פה הפגנה: עומדים בשורות ישרות, 4-5 אנשים בשורה, עם רווח בין השורות ובין הטורים (כדי לאפשר לקהל גם לעבור), אין צעקות אין דחיפות, המון שלטים ותמונות וגם מייצג של שחקנים שממחיש את הזוועות. ירדן היה מרותק.

אחרי שקנינו לנסיך שטיח לאמבטיה וכיסוי לטלפון, ואחרי שהוצאנו כסף (בהנחיה צמודה ומדוקדקת מירדן...), הוא הודיע שהוא רעב ובלי מקדונלדס הוא לא זז יותר... אז הלכנו לאכול (שוב).

למרות התכנון המוקדם, ירדן שינה את דעתו והחליט להשאר לישון איתי הלילה (איזה כיף שהגעתי ישר לסופ"ש). אז נסענו לפנימיה לפרוק את כל הציוד שהבאתי מהארץ רק כדי לארוז ספרים ובגדים למחר.

על הדרך ירדן החליט לנצל את היעדרותו של תאו מהחדר כדי לתלות את הטפט שלו...
רק אחרי ששני קירות כוסו לחלוטין נחרד הילד שמה הדבר אסור וכל הדרך לדירה רק שאל מה יקרה אם יכעסו עליו...
החרדות נרגעו מקץ שעה כשתאו דיווח שהכל בסדר: המורים ראו ואישרו.

החלטנו ללכת על ארוחת ערב ביתית: סלט חביתות טוסט וקולה. הדירה מצויידת כמעט באפן מושלם ותוך זמן קצר ישבנו בפינת האוכל אכלנו ארוחת ערב ושוחחנו עם האהובים שנותרו בבית.

היה יום כייפי ורגוע. סוף סוף נשמתי אויר מלוא הריאות... שרק ימשיך כך!