חמישי

התעכבתי בכתיבה כי אין לי מצב רוח.
אתמול בבוקר התעוררתי בשש אבל חזרתי לישון עד תשע וחצי.. ארוחת בוקר. קצת מיילים מהעבודה ויצאתי לבית הספר.
ירדן היה עצבני ורעב. או רעב שגרם לו להיות עצבני. בשיעורים הלך לו טוב. יסמין סיימה ונסענו ביחד ל wgkk שזה קופת חולים של האוסטרים כדי לעשות ביטוח רפואי. אחרי שלושה פקידים וכמה טפסים כשהגענו לתכלס, אומר הבחור, כן אין בעייה תשלמו 120 יורו לחודש אבל שישה חודשים ראשונים הוא לא יהיה מכוסה.. אהה.
מאוכזבים נסענו ל sva שזה הביטוח הפרטי של יסמין בנסיון לצרף את ירדן לביטוח שלה אבל הפקידה משכה בכתפיה : הוא בן שלך ? אח ? קרוב משפחה ? אומנה ? מאומץ ? לא ? אז תאמצי אותו ואז נצרף...
לא אופציה כרגע..
הרעב עלה על גדותיו אז נכנסנו למסעדה מקומית. בסגנון ובריח של שנות השבעים שמונים. שניצל וקורדון בלו לימולירדן ומרק ליסמין. לירדן היה טעים. לי פחות.
במסעדה יסמין עשתה כמה שיחות לחברות ביטוח. יוניקה ואליאנצ 100 יורו או 120 יורו לחודש.
חברה אחרת 60 יורו. נסענו לשם והבנו שצריך לשלם לכל התקופה מראש ובכל מקרה אם יש אירוע ביטוח ירדן צריך לשלם ורק אחר כך מחזירים.
במקביל מצאתי בקבוצת הפייסבוק ישראלים בוינה שרק שלשום אישרו לי להצטרף אליה.. קישור לבחור בשם מוטי מישראל שיש לו פוליסות ביטוח לרילוקיישן שנראה שמתאים. רק 30 דולר לחודש.
אני בוחן.
אחרי זה הלכנו ל jump in שזו חנות בגדי ריקוד בערך היחידה בוינה לקנות לו מכנסי ג'ז. הנחה של 10 אחוז לתלמידי האקדמיה לבלט של האופרה.
משם לסטארבאקס וכבר התחלתי להרגיש את הירידה הדרסטית במצב הרוח. אווירת נכאים קשה.
הקטע החברתי שהוא לא מצליח להשתלב הורג אותו ואותנו.
הוא ממש עצוב. אנחנו פוחדים שיאבד את שמחת החיים שלו.
נפרדנו כך. הוא חזר לפנימיה שם הוא לא ממש אכל ואני המשכתי להסתובב עוד קצת במרכז העיר.
חזרתי לחדר די מוקדם וזהו.
הבוקר יום שישי. ארזתי את מה שצריך. סידרתי קצת את הדירה וכדי להוסיף שמן למדורה ירדן התקשר לקרן שהוא לא מוצא את הכיתה ושהוא שכח להביא גרביים. כיף, תענוג...